מישע משכן

 

עמוד זכרון למישע משכן ז"ל

דברי פתיחה / נועם ארנון

 

מישע משכן ז"ל היה מהאנשים המיוחדים שחיו בינינו. אי אפשר לתאר אותו במונחים מקובלים ולסכם את דמותו בתיאור שטחי וחד מימדי. הוא היה יהודי תורני ומעמיק, ועם זאת איש תרבות במובן הרחב של המונח.הוא שלט בהיסטוריה, באומנות, בפילוסופיה ובמדיניות, והיה גם איש ארץ ישראל בכל ישותו. הוא היה אדם מלא רצינות ועומק, ועם זאת איש הומור, בדיחה וחידוד. הוא הגיע מרקע רחוק משמירת מצוות, וחי אתנו כיהודי המקפיד על קלה כבחמורה. הוא היה שייך בכל נפשו לקרית ארבע - חברון והזדהה עם המקום ותושביו, ועם זאת לא היסס להביע דעות שנגדו לעיתים דעת חלקים גדולים מהציבור. מחד- הוא היה איש אמנות ותיאטרון, ששיחק והדריך חניכים במשחק, ומאידך - איש שכאשר האמין במשהו האמין בו עד הסוף, לא במשחק; הוא היה מוכן לשבות רעב עד כלות נשמתו למען יישובי סיני והעיר ימית בה גר, ושילם על כך מחיר יקר בבריאותו. כאשר נעקר מביתו בימית סירב לקחת פיצויים, באומרו שאין מחיר למולדת; הוא חי כל חייו בצמצום, והתפרנס מהדרכה והרצאות. איש עקרונות ואמת, אך כזה שידע להתחבב על כל מי שפגש אותו, כולל אנשים ממחנות פוליטיים מנוגדים. אי אפשר להכניס את מישע לתבנית מקובלת ולמסגרת שגרתית מצומצמת. אין הרבה אנשים כאלו; הם נדירים ויקרים.

מישע עזב אותנו בתאריך משמעותי – ערב שבת חיי שרה, כ"ג חשון תשס"ט, (21 בנוב' 2008). הימים היו ימי מתח ועימות סביב 'בית השלום', והסתלקותו בלב האירועים הוסיפה על המשקעים הקשים מתקופה זו. הוא נטמן בבית העלמין העתיק בחברון, העיר אותה אהב, הכיר וידע. בלכתו איבדנו אדם יקר ומיוחד, אחד מהאנשים שהעניקו לעירנו את צביונה וייחודה.

אחרי לכתו חשבנו על דרך להנצחה ולשימור הזיכרונות הרבים והמגוונים הקשורים בו. השלב הראשון, הוא שלב איסוף החומר והזיכרונות. שלב זה יתבצע באמצעות מדור לזכרו באתר האינטרנט של המועצה המקומית קריית ארבע. באתר זה יעלו הזיכרונות, הסיפורים, ההספדים ודברים לזכרו, וגם תמונות שנותרו בעיזבונו. ברבות מהתמונות מופיעים אנשים שונים, שליוו אותו בשלבים שונים במהלך חייו. גם חבריו הנוכחיים וגם אלמנתו מרינה לא יכלו לזהות את כולם, ולכן אנו מבקשים מכל מי שהכירו להכנס לאתר ולזהות את האנשים המופיעים בתמונות. החומר שיאסף יהיה בסיס להוצאת חומר מודפס, אי"ה, בשלב מאוחר יותר.

כמו כן, אנו מבקשים מכל מכריו של מישע לשלוח חומר מכל סוג שהוא – זיכרונות, דברי פרידה, תמונות, תעודות ועוד; החומר יעלה לאתר אחרי עריכה והתאמה, ויסייע להנציח את אחד האנשים המיוחדים שהרכיבו את הפסיפס הייחודי של ההתיישבות בארץ ישראל בדורות האחרונים. ראוי הוא מישע, שהקריב כה הרבה למען ארץ ישראל, להוקרה זו.

 

תמונות של מישע: 

אם אתם מזהים את עצמכם או מישהוא נוסף המופיע בתמונה, אתם יכולים להוסיף פרטים מתחת התמונה, נא הוסיפו הערה מתאימה; תודה!http://picasaweb.google.com/MeishaMishkan/rIxOIF#

 

 

מישע משכן – איש העקרונות והאמת / צבי קצובר

 

 

מישע היה איש רציני, התבונן בחיים והסיק מסקנות.  הוא עבר מהשמאל לימין, מהתיאטרון ומההצגה - לחיים האמתיים. הוא חקר ובדק; שום דבר לא עבר לידו "ככה סתם". היתה לו דעה מוצקה שגיבש לאחר חקירה, וכשהגיע להחלטה לא זז ממנה והגן עליה בכל כוחו. הוא היה מהלוחמים החזקים נגד הגירוש מימית; הוא שבת רעב, דבר שהשפיע קשות על בריאותו, והיו לכך השלכות לכל חייו – כמו נשירת השיניים. את הפיצויים הוא לא לקח, כי אין פיצוי – אין מחיר לגרוש יהודי מביתו, מארצו וממולדתו. הוא הגיע לקרית ארבע – חברון, ואת חייו הקדיש לארץ ישראל; הדריך ישראלים ותיירים, תלמידים ומבוגרים, וכולם יצאו מוקסמים מהדרכתו ומסיפוריו הנפלאים.

הכרתי אותו לעומק ב"פרשת דהישה": היה זה כאשר ביום שישי ערב שבת הושלכו אבנים ע"י פורעים ערבים ממחנה "דהישה" לעבר אוטובוס "אגד" ולתושבת הקריה רוסק הראש באבנים. המקום היה מועד לפורענות ולאבנים. במוצ"ש החליטו תושבי הקריה למחות על זריקות האבנים הבלתי פוסקות ממחנה זה ובעיקר על האירוע האחרון. יצאנו לכוון דהישה להפגין. עוד בטרם הגענו נלכדנו בתוך מטר אבנים שהיו מוכנות על הגגות מבעוד מועד, ונאלצנו להתגונן בירי באויר. אלוף פיקוד מרכז דאז, עמרם מצנע, יצא בתקשורת בהודעת גינוי על "מעשה נבלה" שעשינו כביכול. שלשה עשר חברים הועמדו לדין בגין פגיעה "בחפים מפשע". המשפט נמשך זמן רב, הטרטור התמידי לבתי המשפט היה קשה, אבל לא איש כמישע יביע חרטה. הוא התייצב  בגאון לכל הדיונים, וניהל ויכוחים נוקבים עם בית המשפט; ואכן מישע ורוב האנשים יצאו מהסבך המשפטי בעונשים קלים בלבד.

הוא היה מסור למדינה למרות עוולותיה, וכעס על הבנים שלא שירתו בצה"ל.

מישע לא היה איש של אמצע; הוא הסכים או לא הסכים, ולא הסתיר את דעותיו – להפך: הוא אמר, שיכנע, והתווכח, ותמיד עם קומץ של הומור.

שבילי הקריה היו מלאים בדיבורו,  בעברית הנכונה שלו ובקולו המיוחד. אחר כך נוסף בלון החמצן – זה לא מנע ממנו המשך פעילות אינטנסיבית.

מישע הסתלק מאיתנו בערב שבת חיי שרה, עת קנה אברהם נחלה בארץ ישראל לקבור את אשתו שרה. גם מישע קנה את נחלתו בחברון: כל מעשיו בחייו העידו על הקשר שלו לחברון ולארץ ישראל, וגם מותו בא להעיד -  "מישע שייך לחברון"; אחוזתו בחברון לעדי עד.

לרינה ולכל המשפחה, ה' יתן לכם כוח להתמודד עם האובדן ושנזכה להנציח אותו כראוי למפעליו; יהי זכרו ברוך.

 

 

 

הספד על מישע מאת יהודית הראל, ירושלים

  

"... מי שסבור כי המוות כל יכול,

מהוה בעצמו הוכחה חיה,

שכל – יכול "איננו".

 

אין חיים שאינם,

ולוא להרף עין אחד בלבד,

בני אלמות.

 

המות

תמיד מאחר באותו הרף עין.

 

לחנם הוא מטלטל ידיות

של דלתות לא-נראות

את מה שמישהו הספיק -

לא יוכל להשיב לאחור"

 

(מתוך "על המוות, ללא הגזמה"

מאת ווסלבה שימבורסקה)

 

...ומישע הספיק כה הרבה.

עכשיו שכבר איננו מתחת לשמש, שכבר מגבלות הגוף אינן חוצצות בינו לבין האין סוף.

נותר פועלו, נותר מעשהו, נותר הזכרון, נותר מישע שבלבנו.

מישע שעולמו נע במעגלים, מעגלים, שהיה אידיאליסט ואקטיביסט.

מישע שסלל דרכים ללבבות אנשים מקצוות כמעט בלתי אפשריים.

משום היותו אדם אוהב אדם. משום זיקתו לאנושי.

מישע שכה אבה להיטיב עם זולתו. והשרה שמחה על סביבותיו, גם בעת שחוט עצבות משוך היה על מצחו הטוב.

תדיר בפיו בדיחה ומילה טובה.

מישע שילב באישיותו טוטליות לצד סובלנות לזולת.

הוא, שכמעט המית עצמו על עקרונותיו, ידע לאהוב גם את מי שהשקפותיו רחוקות היו הימנו כרחוק מזרח ממערב. ולפיכך זכה גם הוא לשפעת אהבה,

וחוט של חסד נמשך כלפיו מפנים ומחוץ.

מישע בהוויתו ביטא את יתרון הרוח על פני החומר, ואף בעת שגופו כבר היה חולה וחלוש רוחו הייתה איתנה כמימים ימימה,

היה בו שילוב רב קסם של נשמת ילד במובן הטוב והתמים, מלשון "תמים פעלו", לצד נחישות בוגרת וסוחפת.

פניו גלויות מאירות ושמחות היו, כנשמתו הטובה.

מבטו מרוכז ועז מבע כנפשו האמיצה.

זרע סביבותיו אופטימיות.

הפתיע ברוחב אופקיו ובידע הבלתי נדלה, מידיעה מעמיקה ביהדות עד ציטוטים מדהימים של קטעים נרחבים מיצירות ויליאם שקספיר במקור באנגלית.

כשרונותיו מגוונים היו, הוא גילם רנסנסיות יוצאת דופן בימינו אלה.

הריבוי לא יצר ניגודים של אחד על חשבון האחר, כי אם יצר מאגר הרמוני ואחדותי.

לי באופן אישי מישע העניק תחושת נינוחות, עניין וסקרנות.

הידידות בינינו – שלי ושל בעלי עזרא - לבין מישע היתה עמוקה, ואף שלא רבות נפגשנו הייתה בחיינו השקה בנקודות משמעותיות, לא פעם קשות, אך בה בעת מחזקות ומגבשות, וכל מפגש  היווה חויה חד פעמית.

מעולם לא שמעתי מפיו מילה רעה אודות איש. כי אם רק פתיחות ונדיבות, תוך שמירה עיקשת ונאמנה לאמת הפנימית.

מישע היקר! אתה חסר ואליך נתגעגע.

הנה אנו בסיפו של חורף ולאחריו אביב, קיץ, סתיו וחוזר חלילה. אך  את רגע הנדיר היחיד שאין שני לו - לכדת לנצח, טבעת חותם בחלד ובעולמי הקטן שלי ושל בני ביתי.

 ועל כך ברצוני להביע תודתי, ידידותי ואהבתי.

ינעמו לך רגבי עפרך

ותדע נשמתך שלום ושלוה.

 

יהודית הראל

 

תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. אברהם ריינר (25/03/2009 13:26:28)


עבור לתוכן העמוד