קו חם של השירות הפסיכולוגי ותדריך להורים בעקבות האסון

המעוניינים בייעוץ וסיוע רגשי בעקבות המצב, מוזמנים לפנות לקו החם של השירות הפסיכולוגי שמספרו: 02-9969524. יצוין, כי צוותי החינוך יחד עם השרות הפסיכולוגי והיועצות קיבלו הנחיות לקליטת התלמידים, כולל פעילות חינוכית ליום זה והנחיות לתשומת לב למקרים חריגים. הבוקר צוותי השרות הפסיכולוגי עברו בגני הילדים והנחו גם את צוותי הקייטנה.

 

מצורף מכתב מארגון מהות עם הנחיות להורים בעקבות האסון:

 

תדריך להורים- כיצד נשוחח עם ילדינו למחרת אסון

 

מרים שפירא, פסיכולוגית קלינית

 

חשוב לשוחח עם הילדים על האסון שאירע, באופן מותאם לגילם. גם לנו, המבוגרים ההורים, קשה מול האסון, אולם זהו תפקידכם כעת לתמוך זה בזה כזוג הורים, כדי שתוכלו להנהיג את המשפחה מתוך עצמה ויציבות.

 

בתחילה מומלץ לשאול את הילד מה הוא שמע ומה הוא יודע. בשלב זה חשוב מאד להקשיב היטב לילד, לתווך עבורו את המידע. כלומר – להסביר פרטים שלא ברורים לו, או שאינם נכונים. תפקיד ההורה להסביר בקצרה ובהתאם למה שמעסיק את הילד את ההתרחשות, ללא תיאורים מפורטים מיותרים.

בשלב הבא יש לשאול את הילד לרגשותיו ומחשבותיו בעקבות האסון, ולתת התיחסות אמפטית ו"מנרמלת" לכל מה שעולה. בזמנים כאלו עולות תחושות לחץ, חרדה, פחד, עצב, כעס, אשמה, בלבול, זעם ועוד. מחשבות אופייניות אצל ילדים הן דאגה שאולי זה יכול לקרות גם להם או להוריהם, התנהגות אופיינית לעתים היא רגרסיבית בעקבות זאת: רצון 'להידבק' להורים ביום או בלילה, 'התבכינות', חוסר שקט וכד'. אין לפתח מאבקים סביב התנהגויות אלו, אלא להניח כרגע ולספק צורך זה בימים הראשונים. כל התחושות, המחשבות וההתנהגויות הללו הן נורמליות למצב הלא-נורמלי שנוצר, והן יחלפו מעצמן בתוך זמן קצר.

 

לסיום השיחה הקצרה רצוי להציע לילד לחשוב יחד מה יכול לעזור לו – ולנו – בזמן כזה: אולי תפילה, אולי חיבוק, אולי עשיה כלשהיא לטובת המשפחה הנפגעת, אולי כתיבה או ציור לביטוי רגשי, אולי חבירה לקבוצת הגיל, אולי פעילות פיזית – כל משאב קיים אפשרי ורצוי.

 

סוגיה חשובה לבירור ביניכם, כל זוג הורים, ולהחלטה – האם לאפשר לילדים להצטרף ללוויה. יש להתאים החלטה זו לגיל הילד ולהתפתחותו הרגשית, וכמובן לרצונו להשתתף. באופן כללי, ניתן לאפשר לילדים מגיל 10 לצאת ללויה, אך ורק בתנאי שהם מבקשים זאת, ובלווי צמוד של הורה.

 

זאת על מנת שההורה יוכל להיות עבור הילד , צמוד אליו במהלך הלוויה, מתווך עבורו את האירועים, מסביר מה קורה, משתתף ברגשותיו, ואף שומר על מקום מתאים ומרחק בהתאם לצרכי הילד. אם אתם כהורים מרגישים שאין לכם אפשרות למלא תפקיד זה, ובכ"ז הילד מבקש ומעונין לצאת – יש למצוא בוגר משמעותי אחר (קרוב משפחה למשל) שימלא תפקיד זה.

 

 

"ובילע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים"

 



עבור לתוכן העמוד